פסק-דין בתיק ת"א 6342/04

1.         ביום 22.7.04 חתמה התובעת מס' 1 (להלן - " התובעת") על מסמך שכותרתו היא "יפוי כח כללי בלתי חוזר" (להלן - " יפוי הכח"), שבגדרו ייפתה את כוחו של הנתבע להיות בא-כוחה בכל עניין הנוגע לכל הנכסים והכספים שבבעלותה. יפוי הכח נחתם בנוכחות עורך הדין והנוטריון עבד עסלי, אשר אישר בחתימתו כי התובעת חתמה בפניו על יפוי הכח מרצונה החופשי לאחר שהאמור בו הוקרא באוזניה והיא הבינה את תוכנו. בתביעה דנן עותרים התובעים, התובעת ובנה חאתם (התובע מס' 2), כי יוצהר שיפוי הכח בטל ומבוטל וכי הפעולות שביצע הנתבע בהסתמך על יפוי הכח בטלות. עוד מבקשים התובעים שיינתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע לעשות שימוש ביפוי הכוח ו/או ברכוש התובעים. התובעים עתרו לחייב את הנתבע בפיצוי על הנזקים שנגרמו לתובעים "על פי הערכת בית המשפט". ייאמר מיד, כי לא באה כל ראיה בעניין נזקים אלה וגם בסיכומים לא הזכירו התובעים את הסעד האמור, כך שעתירה זו נזנחה ויש לדחותה.

2.         מטעם התובעים נשמעו עדויות התובעת ועו"ד עסלי. מטעם הנתבע הובאה עדותו-שלו ועדות רעייתו. כל העדויות נשמעו בעל-פה ביום 14.12.05 ומיד בסיום שמיעתן נשמעו גם סיכומים בעל-פה.

3.         על-פי כתב התביעה, ניצל הנתבע את מצוקתה השכלית של התובעת, את חוסר ניסיונה, את חולשתה הנפשית, את מצבה הרפואי ואת העובדה שהיא חייה בגפה (כל ילדיה, לרבות התובע 2, מתגוררים בארה"ב) וגרם לה לחתום על יפוי הכח שלא מרצונה החופשי ומבלי שהיא הבינה מה משמעות הדבר. על-פי הטענה, הנתבע הציג עצמו כאדם אמין, שבכוחו להגן על האינטרסים הרכושיים של התובעת, לעזור לה לממש את זכויותיה ולדאוג לה למקום מגורים, ואף הפיץ שמועות לפיהן התובעת, המבוגרת ממנו בשנים רבות, נישאה לו. לגירסת התובעים, התובעת לא קיבלה מהנתבע כל תמורה עבור מתן יפוי הכח, אך כאשר הנתבע נדרש לבטל את יפוי הכח, תגובתו הייתה שתנאי לכך הוא שיוחזר סך של 300,000 דולר, שכביכול שילם לתובעת בתמורה לחתימתה על יפוי הכח.

4.         על-פי כתב ההגנה, הושיט הנתבע עזרה לתובעת, כשפגש בה באקראי בעת שחיפשה לשכור דירה, הלין אותה בביתו למשך שבוע וסייע לה למצוא דירה. הנתבע שמע על נסיבות חייה של התובעת ועל הסכסוכים שבינה לבין בני משפחתה, רכש את אמונה והסכים לשלם לה 300,000 דולר כנגד חתימת התובעת על יפוי הכח. לגירסת הנתבע, יפוי הכח נחתם על-ידי התובעת מרצונה החופשי, כשהיא מודעת היטב לאמור בו.

בסעיף 6 לכתב ההגנה נטען, כי הקבלה שבה אושרה קבלת סך 300,000 דולר על-ידי התובעת, נכתבה על-ידי עו"ד עסלי במשרדו והתובעת חתמה עליה. מאוחר יותר, כשהנתבע נדרש להסכים לביטול יפוי הכח ופרץ ויכוח בינו לבין התובעת, הגיע לארץ גם התובע מס' 2 ודרש מהנתבע לראות את הקבלה הנ"ל. כאשר הנתבע הציג לתובעים את הקבלה, אחזה בה התובעת "ואכלה אותה כדי לאבד את ההוכחה על קבלת הכסף מהנתבע" (סעיף 7(ב) לכתב ההגנה).

5.         התובעת ביקשה להוכיח את מצבה הנפשי בעת החתימה על יפוי הכח ולצורך כך פנתה לקבל חוות-דעת מומחה. ביום שמיעת ההוכחות לא התייצב המומחה לחקירה, כך שחוות הדעת לא הוגשה כראיה, והטענה בדבר הליקוי השכלי ממנו סבלה התובעת נזנחה כמעט לחלוטין, מה גם שלא הוכחה.

6.         בעדותה תיארה התובעת כיצד הובאה לביתו של הנתבע על-ידי אנשים אותם פגשה בגן ציבורי סמוך לביתו, להם סיפרה שהיא מחפשת לשכור דירה. לדבריה, ביום בו אירע הדבר, כיבד אותה הנתבע במשקה שהכיל חומר כלשהו, שגרם לה לחולשה ולטשטוש. התובעת זוכרת שהוסעה למשרדו של עו"ד עסלי ברכבו של הנתבע, לאחר שקודם לכן אויימה באמצעות אקדח, אך לא זכרה מה התרחש במשרד. לגירסתה, לא קיבלה מהנתבע סכום כסף כלשהו וכל גירסתו היא שקרית. התובעת הכחישה כי התגוררה בבית הנתבע וכי בלעה את הקבלה שכביכול נתנה לנתבע כנגד קבלת סכום כסף ממנו.

7.         הנתבע ורעייתו העידו, כי התובעת אכן התגוררה בביתם כשבוע. לדברי הנתבע, הוא שמע מפי התובעת על הסכסוכים בינה לבין אחיה ועל כך שיש לה קרקעות במקומות שונים, שהיא מעוניינת למכור. הנתבע גייס סכום של 300,000 דולר משלושה אנשים שאת שמותיהם פירט בעדותו (אם כי הנתבע לא ידע את שמו המלא של אחד מהם), שכל אחד מהם מסר לידיו 100,000 דולר. הנתבע עצמו הוא מפעיל טרקטור, שאין לו בית משלו ואין בידו סכומי כסף כאלה. הנתבע אישר כי לא התכוון לרכוש קרקעות לעצמו והוא פעל כאיש קשר בין התובעת לבין אותם שלושה. לדבריו, הכספים הופקדו בידיו לאחר שאותם שלושה "משקיעים" ראו את המסמכים והתוכניות שהוצגו על-ידי התובעת ואף ביקרו במקרקעין בהם מדובר. למותר לציין, כי בידי הנתבע לא נותרו העתקי מסמכים אלה ועדותו לא גובתה בשום מסמך. לגירסת הנתבע, סכום הכסף הכולל נמסר לתובעת לפני שחתמה על יפוי הכח. בשלב זה, נסעו התובעת והנתבע למשרדו של עו"ד עסלי, ושם נחתם יפוי הכח.

הנתבע העיד, כי כלל לא פעל על-פי יפוי הכח, שכן סמוך לאחר החתימה עליו פרץ הסכסוך בינו לבין התובעים ואף הוגשה תלונה למשטרה ונאמר לו לא לעשות דבר. מאוחר יותר אף ניתן צו מניעה זמני כנגד הנתבע (בש"א 6880/04).

הנתבע תיאר בעדותו כיצד התובעת חטפה מידיו את הקבלה בעת שהציגה לבנה, התובע מס' 2, קרעה אותה ואכלה את הקרעים, כשחלקם התפזר על הרצפה. על מעמד זה העידה גם רעיית הנתבע, אך בעדותה נאמר שבנה של התובעת לא נכח באותו שלב.

8.         התרשמתי כי כמעט בלתי אפשרי לבסס ממצאים על עדויות התובעת, הנתבע ורעייתו.

התובעת אשה מבוגרת. היא העידה ברוגז ובכעס והתקשתה למקד את דבריה. כאשר הוצגה לה חתימתה על יפוי הכח סירבה לאשר כי אכן מדובר בחתימתה-שלה והאשימה את בא-כוח הנתבע בשותפות למעשי התרמית של מרשו. מעמד החתימה על יפוי הכח לא היה זכור לה, כביכול, ולגירסתה, כאילו אויימה באיומי אקדח והושקתה בסם כלשהו, לא ניתן לייחס משקל של ממש, ולו מן הטעם כי התיאור שמסרה התובעת אינו מתיישב עם עדותו של עו"ד עסלי, שאין מקום להטיל ספק במהימנותו.

עו"ד עסלי העיד, כי התובעת והנתבע, שלא היו מוכרים לו, הגיעו למשרדו והוא התבקש להכין יפוי כח כללי לפיו מייפה התובעת את כוחו של הנתבע לפעול בכל נכסיה. הדבר נראה לו חשוד, הן מהטעם שמדובר ביפוי כח כללי, שאינו מתייחס לנכסים ספציפיים, והן מכיוון שלא היה קשר משפחתי בין השניים. בנוסף, התובעת הותירה על עו"ד עסלי רושם שהיא אינה מבינה את הנאמר לה, שכן רק חזרה והנהנה בראשה ואישרה במילה "כן" כל מה שנאמר לה. לפיכך, ביקש עו"ד עסלי מעורך דין נוסף ששהה במשרדו לעמוד על טיבה של התובעת ואף ביקש להישאר לבדו במחיצתה (כשהנתבע ממתין מחוץ לחדר). התובעת שבה ואישרה, גם בנסיבות הנ"ל, כי היא מעוניינת לחתום על יפוי הכח. לפיכך אישר עו"ד עסלי את חתימתה.

אכן, הענין נראה חשוד בעיני עו"ד עסלי, אך מעדותו לא מתקבלת תמונה בדבר היות התובעת נתונה להשפעת סם כלשהו או מאויימת. עו"ד עסלי שלל את האפשרות שהבחין בסימנים שיצביעו על כך שהתובעת הייתה נתונה לאיומים.

חשדו של עו"ד עסלי התגבר למחרת היום, כאשר הנתבע התקשר אליו וביקשו לאשר את חתימת התובעת על מסמך המאשר קבלת סכום של 300,000 דולר. עו"ד עסלי סרב לאשר זאת, אלא-אם-כן יימסר וייספר הכסף לנגד עיניו. הנתבע הרים קולו ואיים על עו"ד עסלי ואף הציע לו שכר-טרחה משמעותי אם ייעתר לבקשתו. כאמור, שיחה זו הגבירה את חשדו של עו"ד עסלי כי משהו אינו כשורה. הוא סרב לבקשתו של הנתבע ומאוחר יותר, בעקבות תלונה שהגישו התובעים למשטרה, אף מסר את גירסתו במסגרת הודעה במשטרה.

9.         ניתן להניח כי בין התובעת לבין הנתבע אכן נוצר קשר כלשהו שעל טיבו המלא והמדויק לא ניתן לעמוד מחומר הראיות. עדות התובעת ועדות הנתבע הותירו רושם עגום ולא ניתן לייחס למי מהם מהימנות. על אף הרושם המוזר שהותירה התובעת בעדותה, אין בידי לקבוע כי היא אינה מודעת למעשיה. גם התובעת עצמה לא ייחסה את חתימתה על יפוי הכח לאי הבנה וכו', אלא להשפעת איומים וסם מטשטש. ואולם, מאידך גיסא, אין מקום לקבל את גירסת הנתבע בדבר תשלום סכום עתק של 300,000 דולר לתובעת. גירסה זו חסרת כל משקל ויש לדחותה מהטעמים הבאים:

א.         הנתבע לא העיד מטעמו איש מבין אותם שלושה שכביכול העבירו לידיו את הסכום האמור ולא הציג כל מסמך שיכול לתמוך בגירסה זו. כזכור, הנתבע אפילו לא זכר את שמו המלא של אחד מאותם שלושה.

ב.         במהלכם הרגיל והטבעי של הדברים, ובהעדר ראיות בעלות משקל, לא ניתן לאמץ את הגירסה לפיה סכומי כסף כה משמעותיים נמסרו לנתבע והועברו לתובעת ללא שנערך הסכם או מבלי שנחתמו מסמכים כלשהם, וללא שנאספו מסמכים שמצביעים על זכויותיה של התובעת בנכסים השונים שכביכול היו אמורים להירכש על-ידי שלושת המשקיעים באמצעות יפוי הכח שנמסר לנתבע. הנתבע גם לא הציג נתונים ממשיים באשר לפרטי המקרקעין בהם היה מדובר, וגירסתו נטולת כל מסוימות וקונקרטיות.

ג.          על-פי גירסת הנתבע, הכסף שולם לתובעת לפני החתימה על יפוי הכח. אין בכך כל הגיון עסקי, שהרי התובעת הייתה יכולה לסרב לחתום כשבידה מצוי כל הכסף. מעבר לכך, אם אכן התובעת קיבלה לידיה את סכום הכסף הנטען, היה מקום לכלול התייחסות לכך ביפוי הכח או לבקש מעו"ד עסלי להכין מסמך שיאשר את קבלת הכסף. דבר זה לא נעשה ונושא התמורה לא הוזכר כלל באותה פגישה במשרדו של עו"ד עסלי.